החלטה בתיק ת"א 3205-05-09

1.      בפני בקשה להפקדת ערובה.

2.       המשיבה (התובעת) הגישה, בתאריך 6/5/2009, כתב תביעה ע"ס 1,700,000 ש"ח כנגד המבקשת (הנתבעת) שהינה מדינת ישראל - פקיד שומה חיפה, וזאת בעילת רשלנות וכן בעילה לפי חוק איסור לשון הרע.

נטען, בקצרה, כי על רקע טענות המבקשת לחוב בהקשר להטבות מס שקיבלה בזמנו המשיבה לפי חוק עידוד השקעות הון, עיקלה המבקשת, פעמיים, וללא כל הצדקה את חשבונות הבנק של המשיבה ואף מסרה הודעות עיקול ללקוחות התובעת. העיקול הראשון הוטל בתאריך 7/5/2006 וזאת למרות שבתאריך 30/3/2006 הגישה המשיבה השגה לרשויות המס; והעיקול השני הוטל בתאריך 15/8/2007, וזאת למרות שבתאריך 31/7/2007 הגישה המשיבה ערעור על חיובה במס.

עוד נטען, כי הנתבעת החזיקה שלא כדין בכספים שהגיעו לתובעת וכן נטענו טענות נוספות שאינן רלוונטיות לענייננו.

מעשי ומחדלי המבקשת היוו, לשיטת המשיבה,  לשון הרע, ומכיוון שהוטלו  17 עיקולים, הרי שיש לפסוק בעילה זו, שאינה דורשת הוכחת נזק, פיצוי בסכום כולל של 1,700,000 ש"ח.

עוד נטען, כי העיקולים, היו עיקולי סרק והוטלו מחמת רשלנות המבקשת שגרמה לנזקים בסכום של למעלה מ 1,000,000 ש"ח בגין פגיעה בשמה הטוב ועוגמת נפש.

3.      בכתב ההגנה אותו הגישה המבקשת נטען, בקצרה, כי המשיבה לא עמדה בתנאים אשר מקנים הטבות מס לפי חוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט - 1959. לכן, בוטל בתאריך 14/4/02 אישור זמני שניתן לה קודם לכן. בהמשך לכך, הוציאה המבקשת למשיבה שומה לפי מיטב השפיטה ובהמשך לכך הוטלו עיקולים.

בכתב ההגנה אושרו הטענות כי ההשגה אותה הגישה המשיבה בתאריך 30/3/2006, נרשמה רק בתאריך 11/5/2006, ועם רישומה בוטלו העיקולים. בסופו של דבר, ההשגה אותה הגישה המשיבה נדחתה ולכן, שוב, הוטלו עיקולים. דא עקא, שערעור המשיבה שהוגש לבית המשפט המחוזי בתאריך 31/7/2007, נרשם רק בתאריך 19/8/2007, כשעוד קודם לכן, בתאריך 15/8/2007 נשלחו, שוב, עיקולים לבנקים וללקוחות המשיבה.

לשיטת המשיבה, מכיון שהכספים אותה חבה המשיבה היו על רקע אי עמידת האחרונה בתנאי חוק עידוד השקעות הון, הרי שהמסלול הנכון הינו מסלול הגביה הרגיל ולא המסלול השומתי, וכל תפקידו של פקיד השומה בהקשר דנן היה לחשב את גובה ההטבה שהיה על המשיבה להשיב ותו לא. את הליכי ההשגה והערעור אותם אפשרה המבקשת למשיבה, הסבירה המבקש ככאלה שנעשו לפנים משורת הדין.

4.      בתאריך 7/6/2010, ניתן פסק דין בערעור אותו הגישה המשיבה כנגד המבקשת (עמ"ה 948/07 שניתן על ידי סגנית הנשיאה, כב' השופטת ש' וסרקרוג). בפסק הדין נדונה, בין היתר, השאלה מהו ההליך הנכון להשבת הטבות מס שניתנו מכוח החוק לעידוד השקעות הון, כשמתברר כי יש להשיבן עקב אי עמידה בתנאים.

בפסק הדין נדחו טענות המשיבה נגד ביטול כתב האישור, היינו - נקבע כי המבקשת היתה רשאית לפעול להשבת הטבות המס.

בהמשך, דן בית המשפט בשאלה מהי דרך ההשבה הנכונה - האם יש לראות בכך חוב מס, או חוב אזרחי. בעוד שהמבקשת חזרה על הטענות שנטענו במסגרת כתב ההגנה בהליך שבפני (שהוגש עוד טרם ניתן פסק דינו של בהמ"ש המחוזי); הרי המשיבה טענה כי היה ראוי לנקוט בהליך של תביעה אזרחית. בהמ"ש המחוזי דחה את טענות שני הצדדים וקבע, בין היתר, כי :". . מדובר בהטבות שניתנו בתחום המס; ומשמדובר בהטבת מס, הדרך הדיונית הראויה היא במסגרת שומת מס על כל המשתמע ממנה . . " (פסקה 32 לפסק הדין). בהמשך, נפסק כי :". . צריך היה המשיב להוציא שומה ולמערערת עמדה זכות ההשגה, ובתקופת ההשגה, ככול שהיא נגעה לכלל הסכומים שהשבתם נדרשה, מנוע היה המשיב, לפחות לכאורה, אף מלנקוט בהליכי גבייה" (פסקה 36 לפסק הדין).

5.       המשיבה הגישה בקשה לבית המשפט העליון לעיכוב ביצוע פסק דינו של בהמ"ש המחוזי (ע"א 6571/10). מהחלטת בהמ"ש העליון, מתאריך 9/1/11, עולה כי בעקבות פסק דינו של בהמ"ש המחוזי הוציאה המבקשת למשיבה שומה מעודכנת על סך של כ-3.7 מליון ש"ח. עוד עולה, כי גם לשיטת המשיבה, עליה לשלם למשיב כמיליון ש"ח. בהמ"ש העליון הורה על עיכוב ביצוע סכום השומה העולה על מליון ש"ח, עד להכרעה בערעור, כאשר עיכוב הביצוע הותנה בהפקדת ערובה בסך 500,000 להבטחת ביצוע פסק הדין וזאת עד לחודש 1/2011. מהודעת המבקשת מתאריך 22/1/12 שהוגשה בתיק שבפני עולה, כי המשיבה לא הפקידה את הסכום לעיל.

6.      בבקשה להפקדת ערובה המונחת בפני נטען על ידי המבקשת, כי ניסיונותיה לגבות חזרה את סכומי ההטבות שניתנו בזמנו למשיבה לפי חוק עידוד השקעות, העלו חרס. מדובר בחברה שהפסיקה את פעילותה ואין לה הכנסות ו/או נכסים ברי מימוש, משכך, ומשום שעל המשיבה הנטל להראות מדוע אין לחייבה בהפקדת ערובה, הרי שיש לעשות כן.

7.      בתגובת המשיבה, הופנה בית המשפט לכך כי הבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, הוגשה זמן רב יחסית לאחר פתיחת ההליך ולאחר קביעת התיק לשמיעת ראיות. עוד נטען, בין היתר, כי הסיבה להפסקת פעילותה של המשיבה היא התנהלותה הכוחנית של המבקשת שבחרה לנקוט בהליכי גביה חרף בקשת המשיבה לעכב את ביצועו של פסק הדין בבית המשפט המחוזי. כמו כן, הפנתה המשיבה לכך כי המבקשת חייבת לה החזרי מס ו/או סכומים אחרים בסכום של מאות אלפי שקלים; ולגופו של עניין נטען, כי השתת ערובה תחסום את זכותה החוקתית של המשיבה לברר את תביעתה בבהמ"ש.

8.    סעיף החוק הרלוונטי לעניינו הוא סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, אשר קובע כי:" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

כפי שנקבע, בין היתר, ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן בתאריך 11/2/2009, השיקולים אותם על בהמ"ש לשקול, על בסיס הוראת החוק לעיל הינם אלה:

8.1.  מצבה הכלכלי של החברה;

8.2. האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים: הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים; ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל, והפטור הוא החריג; סיכויי ההליך (כאשר צויין כי הנטל מוטל בהקשר זה על התובעת וכן כי בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס לסוגיה זו אלא כאשר מדובר בסיכויי הליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד).